החלטה בתיק בש"פ 1616/13

           בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק), בתשעים ימים נוספים.

השתלשלות ההליכים

1.        ביום 21.6.11 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות מין חמורות שבוצעו לכאורה באחייניותיו הקטינות שהיו בזמן ביצוע העבירות בנות 8, 10 ו-12. לפי האישום הראשון שבכתב האישום, בתקופה שלאחר עלייתו ארצה בשנת 2001 התגורר המשיב בדירת אחותו, אשר לה ארבע בנות קטינות. באותה תקופה ניסה המשיב במספר הזדמנויות להחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה של אחת מאחייניותיו שהייתה באותה עת בת 10, וזאת ללא הסכמתה ותוך שהוא גורם לה כאבים. בחלק מהמקרים הטיח המשיב בילדה איום שאם תספר על מעשיו, יטיל את האשמה לאירועים עליה. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירות של מעשים מגונים בקטינה בנסיבות אינוס וכן ניסיון אינוס בקטינה. לפי האישום השני, לאחר שעזב המשיב את בית אחותו האחת ועבר להתגורר בביתה של אחותו השניה, ניגש המשיב ביום 29.7.02 אל בתה של האחות השניה, בת ה-12, הכניס את ידו אל מתחת לתחתוניה ונגע באיבר מינה באצבעותיו. משביקשה הילדה שהמשיב יפסיק, שאם לא כן תספר על כך לאימה, המשיב חדל ממעשיו ויצא מהחדר. בגין מעשים אלה מיוחסת למשיב עבירה של מעשה מגונה בקטינה בנסיבות אינוס. על-פי האישום השלישי המיוחס למשיב, בשנת 2002 נהג המשיב להחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה של אחייניתו האחרת, בת ה-8 באותה עת. באחת ההזדמנויות, הפשיט המשיב את הילדה, התפשט בעצמו והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, תוך שהדבר גורם לה כאבים. בשלב מסוים באירוע דפק מישהו על דלת החדר בו בוצעו המעשים. או אז סטר המשיב על לחיה של הילדה ואמר לה שאם תספר למישהו על מעשיו יהרוג אותה. בגין מעשים אלה מיוחסות למשיב עבירות רבות של אינוס קטינה ואיומים.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. כמו כן נטען כי קיים יסוד סביר ששחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור וכי מסוכנותו נלמדת הן ממעשיו והן מעברו הפלילי. לאחר מספר דחיות של הדיונים בבקשה, בשל מספר החלפות ייצוג של המשיב, ולאחר שבא-כוח המשיב דאז טען להיעדר ראיות לכאורה נגד מרשו ולקיומה של חלופת מעצר ראויה בביתו, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

3.        בתסקיר שהוגש לבית המשפט נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה באשר לשחרור המשיב לחלופת מעצר, וזאת בשל הסיכון להישנותה של התנהגות פוגענית מצד המשיב ולשיבוש הליכי המשפט על-ידיו באמצעות הפעלת לחץ או איומים על המתלוננות. בין היתר, התייחס שירות המבחן לעובדה שהמשיב ריצה עונש מאסר ממושך לפני עלייתו ארצה וכן לכך שבני המשפחה העלו בפני שירות המבחן חשש לפגיעה מצידו של המשיב. באשר לחלופת המעצר המוצעת בביתו של המשיב בפיקוחה של אשתו, קבע שירות המבחן כי אשת המשיב אינה מתאימה לתפקיד מפקחת, וזאת מאחר שהיא מתכחשת לסיכון הנשקף מהמשיב, וכן בשל העובדה שבביתו של המשיב נמצאים קטינים, לרבות בתו החורגת של המשיב לגביה הועלה חשד ברשויות הרווחה שאף היא נפלה קורבן למעשיו של המשיב.

4.        בהחלטתו מיום 4.8.11 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו תוך שהוא מאמץ את האמור בתסקיר שירות המבחן וקובע כי נשקף מהמשיב סיכון ברמה שאינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר. באשר לראיות לכאורה נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי כי מתוכן הודעותיהן של המתלוננות ושל העדים הנוספים, מפירוטן של ההודעות וממועדי מסירתן, עולים אותות אמת.

5.        משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הגישה המבקשת לבית המשפט זה בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) נעתר לבקשה והאריך את המעצר עד ליום 15.3.12 (בש"פ 2008/12). גם הבקשות הבאות שהוגשו על-ידי המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים התקבלו על-ידי בית משפט זה (בש"פ 4572/12; בש"פ 6707/12; בש"פ 8819/12). ביני לביני, הגיש המשיב ביום 23.4.12 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה להאריך את מעצרו, בטענה כי חל כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית נגדו וכי משסיימו כל המתלוננות להעיד במשפט, בטל החשש לשיבוש הליכי המשפט. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 20.5.12, בקבעו כי נשקפת מהמשיב מסוכנות. באשר לטענה לכרסום הראיות, נקבע כי משלא טען המשיב לכרסום הראיות המבססות את כל האישומים, אלא רק את חלקם, אין מקום לשינוי תנאי המעצר.

6.        באשר להתנהלות התיק העיקרי, ביום 4.7.11 התקיימה ההקראה של כתב האישום, אך לאחריה נדחה הדיון מספר פעמים בשל הצורך בהסדרת ייצוגו של המשיב. לאחר מתן תשובה מפורטת לכתב האישום, נקבע מועד ההוכחות ליום 2.11.11, אך הדיון נדחה בשל החלפת ייצוג נוספת על-ידי המשיב. ביום 16.1.11 החלה פרשת התביעה ונשמעה עדותה של המתלוננת הראשית בתיק. בהמשך התקיימו חמישה דיוני הוכחות נוספים ונשמעו עדויות של עדי התביעה הנוספים. משהסתיימה ביום 7.5.12 פרשת התביעה, החלה פרשת ההגנה, בגדרה העיד המשיב בעצמו ונחקר בחקירה ראשית ונגדית. ביום 27.6.12 נקבע התיק לסיכומים. מאז נדחו הדיונים המהותיים בתיק מספר פעמים, וזאת בשל בקשות המשיב להחלפת ייצוג, סירובו לעלות לאולם הדיונים, והצורך של המשיב לעבור בדיקה פסיכיאטרית (בה נמצא כשיר לעמוד לדין). משהודיע המשיב ביום 19.11.12 שהוא מעוניין לייצג את עצמו והתחייב מעתה לשתף פעולה עם ההליך המשפטי, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו לזמן עדי הגנה נוספים. לשם כך נקבע דיון ליום 2.1.13. במועד זה הגיש המשיב בקשה לדחיית הדיון עד לקבלת תרגום הפרוטוקולים של הדיונים הקודמים לשפה הרוסית, אך בקשתו נדחתה והדיון התקיים במועד. עם זאת, הורה בית המשפט למבקשת לבחון אפשרות לסייע למשיב בעריכת הסיכומים. לאור זאת, הוחלט לאפשר לאסיר בבית הסוהר בו נמצא המשיב לשהות באופן חופשי בתאו של המשיב כדי לסייע לו בתרגום הפרוטוקולים. בנוסף, בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.13 נקבע כי על המבקשת להגיש את סיכומיה בצירוף תרגום לשפה הרוסית בתוך פרק זמן של 60 יום. משכך, המשך הדיון נקבע ליום 17.4.13. עוד קבע בית המשפט כי ככל שתידרש למשיב הארכת מועד לצורך השלמת סיכומיו, בית המשפט ייעתר לבקשתו.

טענות הצדדים

7.        כעת לפניי בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 13.3.13. בבקשה נטען כי אופי המעשים המיוחסים למשיב מלמד על מסוכנותו הרבה, בפרט כלפי הקטינים הסובבים אותו. בהקשר זה מפנה המבקשת לתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב. בנסיבות אלה, כך טוענת המבקשת, אין בחלופת מעצר כלשהי כדי להשיג את תכלית המעצר. באשר לקצב שמיעת המשפט, נטען כי מרבית הדחיות בתיק עד כה נסבו סביב סוגיית ייצוגו של המשיב וחוסר נכונותו לשתף פעולה עם סנגוריו.

8.        המשיב התייצב בדיון לפניי וטען כי הוא מעוניין לייצג את עצמו. התרשמתי כי המשיב שולט בשפה העברית במידה המאפשרת לו להעלות את טענותיו בהליך זה, ובמיוחד בהתחשב בהחלפת הייצוג החוזרת ונשנית ראיתי להיעתר לבקשתו ולאפשר לו לייצג את עצמו בבקשה שלפניי. המבקש טען בתמציתיות כי הוא חף מפשע וכי הוא נמצא במעצר בשל עלילת שווא של בני משפחתו. עוד הלין המשיב על כך שלא קיבל לידיו את הבקשה להארכת מעצרו מושא הדיון ואף לא את הפרוטוקולים של הדיונים בבקשות הקודמות להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים. בנוסף, ביקש המשיב להגיש מכתב לקוני, בו הוא מביע את התנגדותו לבקשת המבקשת להארכת מעצרו. במכתבו נטען כי "אין בידיהם של הפרקליטות שום הוכחות וראיות נגדי המצדיקות את המשך מעצרי". עוד טען המשיב במכתב כי יש בידו ראיות המוכיחות את חפותו, אך נמנע מלפרט מהן אותן ראיות.

דיון והכרעה

9.        לאחר שעיינתי בבקשה בצרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (5.3.03)). באשר לרמת מסוכנותו של המשיב סבורתני כי מהמעשים המיוחסים לו, שהם מהחמורים בספר החוקים, כמו גם מהעובדה שבעבר ריצה עונש מאסר משמעותי בארץ מוצאו, עולה רמת מסוכנות גבוהה. בראש ובראשונה עסקינן במסוכנות כלפי המתלוננות ובני משפחתן. כך בתסקיר שירות המבחן נקבע כי קיים סיכון גבוה להפעלת לחצים ואיומים כלפי המתלוננות ולשיבוש מהלכי המשפט על-ידי המשיב. מעבר לכך, דומה כי אין מדובר במסוכנות נקודתית שניתן לאיינה על-ידי חלופת מעצר מרוחקת ממקום הימצאותן של המתלוננות, אלא במסוכנות כללית. בנוגע לכך, קבע שירות המבחן כי אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר, קיים סיכון להישנות העבירות.

10.      באשר לקצב שמיעת המשפט, אמנם כידוע ככל שתקופת המעצר מתארכת, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובה-בעת גובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות (בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (29.1.04); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (1.1.03)). אולם דומה כי במקרה דנן החלק הארי באחריות להתמשכות ההליכים רובץ לפתחו של המשיב. לולא החלפות ייצוג תדירות, אי שיתוף פעולה עם הליכי המשפט ובקשות דחייה שונות מצד המשיב, משפטו יכול היה להסתיים זה מכבר. משכך, אין לו להלין אלא על עצמו. אעיר כי להתרשמותי עשה בית המשפט קמא כמיטב יכולתו לשמור על זכויותיו של המשיב על אף התנהלותו. לא נותר לי בהקשר זה אלא להמליץ למשיב לשקול פעם נוספת והפעם בכובד ראש את סוגיית הייצוג לשלב הסיכומים בהליך העיקרי.

11.      באשר לטענות המשיב לעלילת שווא ולהיעדר ראיות נגדו בידי המבקשת, לא הונחה לפניי כל תשתית לבחינתה של שאלה זו. מעבר לכך, מקומן של טענות מעין אלה להתברר במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו של המשיב עד תוך ההליכים.

           סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 13.3.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 33989-06-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, א' בניסן התשע"ג (12.3.2013).

ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכב+הג